פתח דבר
לסיפורים יש כוח.
סיפורים משנים אותך. סיפורים מובילים אותך. סיפור משאיר את גופך כאן ולוקח את דמיונך לארצות אחרות. באותן ארצות אחרות ישנם קסמים ופלאים. באותן ארצות אחרות הכול אפשרי לרגע. גיבורים אמיתיים קיימים שם. מכשפות אמיתיות מטילות שם קללות אמיתיות.
ישנם סיפורים רבים. רבים מאוד. אבל רק כמה מאות אגדות.
אגדות הן סיפורים מיוחדים. אגדות הן סיפורים לילדים, סיפורים שיש בהם השכל, סיפורים שיש בהם אירועים ודמויות עם פחות היגיון מאשר בסיפורים למבוגרים. באגדות זאבים מדברים, בתים בנויים מממתקים, אריות מקבלים עזרה מעכברים והקשת נעליים יכולה לקחת אותך בחזרה הביתה.
הורים בכל העולם רוצים ללמד את ילדיהם את מוסר ההשכל של האגדות. ולכן בכל העולם מספרים לילדים את אותן אגדות. דור אחרי דור. שוב ושוב ושוב.
לסיפורים יש כוח. ככל שסיפור מסופר יותר פעמים, כך יש לו יותר כוח.
כאשר סיפור מסופר מיליון ואחת־עשרה פעמים בדיוק אזי בעולם מיוחד, בארץ מיוחדת, הוא הופך לאמיתי. אותה ארץ מיוחדת שבה אגדות הופכות לאמיתיות נקראת ארץ כל האגדות.
בארץ זו מתעוררים לחיים כל הסיפורים שסופרו מיליון ואחת־עשרה פעמים ויותר. אחדים מהם התעוררו לחיים לפני זמן רב מאוד ולכן הם מתים זה אלפי שנים. האגדות שאנחנו מספרים חיות חיים שלמים בארץ כל האגדות. ישנן כאלה שחיות באושר ובעושר. אחרות לא. ישנן כאלה שיולדות ילדים שאי אפשר למצוא בשום אגדה.
בעולם שלנו, בעזרת כוחו של סיפור, אנחנו מביטים בהן ובחייהן.
אך ישנן אגדות שונות מכפי שהן נראות. מכיוון שלפעמים, במקרים נדירים במיוחד, כמה מיצורי האגדה מוצאים דרך להביט בחזרה בנו...
זהו סיפורו של המלך ג'ון עלם החמודות. אמו ואביו לא נולדו מכוחו של סיפור. הם לא הופיעו מעולם בשום אגדה. וכך גם הוריהם. וגם לא ההורים שלהם. וכך הלאה, שבעה דורות לאחור. רק אבות־אבות־אבות־אבות־אבות־אבותיו הופיעו באגדות שלנו. הם הופיעו באגדות אירופאיות שלא סופרו בעולמנו כבר יותר ממאתיים שנים. מאז אותה תקופה לא הופיעה משפחתו של ג'ון עלם החמודות בשום אגדה. אפילו לא אחת.
זהו סיפור האגדה האמיתי על המלך ג'ון עלם החמודות שמצא דרך להביט אל תוך עולמנו ולגלות את סודותינו. זהו סיפור האגדה האמיתי של המלך שגילה את ההשפעה שיש לסיפורים על ארץ כל האגדות, אך גם את ההשפעה שיש לאגדות על עולמנו.
כל מה שכתוב בספר הזה הוא אמת לאמיתה.
חלק ראשון
ילדותו של ג'ון עלם החמודות
הולדתו של ג'ון עלם החמודות
(ובו הסיפור העצוב על הולדתו של ג'ון עלם החמודות).
תשעה חודשים לפני שנולד ג'ון עלם החמודות הגיעו שלושה נוודים מסתוריים לבית קטן בחווה שבפאתי בָּמבּוּקויל, עיירה קטנטונת בפינה הכי רחוקה, בפלך הכי רחוק, בחלק הכי רחוק של ארץ כל האגדות.
הנוודים היו רעבים ויגעים, ולטענתם הלכו במשך שבוע שלם ללא הפסקה. תושבי החווה, קייט החתלתולית וגיל גלוי הלב, היו אנשים צנועים. כשראו את מצוקתם של הנוודים הם הציעו להם מיד לישון באסם שלהם, לשתות מן המים שלהם ולאכול מן המזון שלהם.
כשהגיע הבוקר, בזמן שתושבי החווה והנוודים אכלו ביחד ארוחת בוקר סביב אותו שולחן, הצביעו פתאום שלושת הזרים על קייט החתלתולית והחלו לדבר כאיש אחד.
שנים לאחר מכן, כשקייט החתלתולית תספר את הסיפור הזה לבנה, היא תצטט תמיד את דבריהם של הזרים כדלקמן:
בארץ אגדות שסועה, חסרת כוח
ייוולד לו תינוק שאי אפשר לשכוח.
בגיל שמונה־עשרה, פיקח ונבון
לכיסא המלוכה יעלה הילדון.
כדי להציל את המדינה מסכסוך וסכנה
הוא ישלם בחייו מחיר חסר תקנה:
חרבו של מקסים הנסיך את לבו תפלָח
שנתיים אחרי שלמלך הפך.
עוד לפני שקייט החתלתולית וגיל גלוי הלב הצליחו להתעשת ולהגיב על השיר צופן הסוד הזה, נעלמו הזרים המסתוריים והותירו מאחור צלחות נקיות מאוכל.
ויכוח גדול פרץ ובמהלכו האשים גיל גלוי הלב את קייט החתלתולית בכך שהרתה בכוונה תינוק שיהיה מלך. גיל גלוי הלב, בדרכו גלוית הלב, אמר לקייט החתלתולית את האמת: הוא לא רצה שילדיו יהפכו למלכים. הוא רצה שיהיו חוואים, כמו הוריו וכמו הוריהם לפניהם וכן הלאה במשך דורות. ובעיקר הוא לא רצה בן שבוודאות ימות בגיל עשרים.
קייט החתלתולית אמרה שאפילו לא ידעה שהיא בהיריון. וגם אם יתברר שהיא אכן בהיריון, אין דרך לדעת אם הזרים אמרו את האמת.
אבל קייט החתלתולית, שלא הייתה גלויה כמו גיל גלוי הלב, שיקרה. כאשר הנביאים מסרו את נבואתם האיומה, היא הבינה שהיא בהיריון. התגלית הזאת שימחה אותה. יתרה מכך, היא שמחה עוד יותר על כך שהילד שייוולד לה ולמשפחתה הצנועה יגדל ויהיה מלכה של ארץ כל האגדות.
בעקבות הוויכוח הזה נוצר קרע בין בני הזוג. ככל שבטנה של קייט החתלתולית הלכה וגדלה, כך הלך וגדל גם הקרע בינה לבין בעלה גלוי הלב.
ביום שבו נולד ג'ון עלם החמודות העיף אביו, גיל גלוי הלב, מבט אחד בבנו שזה עתה נולד, והתאהב. הוא קרא לו בשם ההולם, ג'ון עלם החמודות. אולם מיד לאחר מכן נעצב גיל גלוי הלב בשל העובדה שבנו החמוד עלול למות כפי שחזו הזרים. הוא נעצב כל־כך אל לבו עד שהתמלא זעם, השאיר את האם הטרייה שוכבת במיטה ויצא לטיול ארוך ביער.
ביער תקפו זאבים את גיל גלוי הלב וטרפו אותו.
אחר כך טרפו אריות את הזאבים.
זמן־מה אחר כך רמסו פילים את האריות, ונשרים אכלו את גוויותיהם של האריות.
צייד ירה בנשרים ומשפחתו אכלה אותם לארוחת ערב.
משפחתו של הצייד מתה כולה באותה שנה ממחלה איומה שהשמידה את הכפר וכולם נקברו בחלקה המשפחתית, בנקודה הגבוהה ביותר בגבעה שנקראה גבעת הקבורה.
שנים לאחר מכן, בנקודה הגבוהה ביותר על גבעת הקבורה, פרחו פרחים צהובים יפהפיים מעוטרים בפסים כתומים, פרחים שכמותם לא נראו מעולם בארץ כל האגדות.
זה היה הסיפור העצוב על הולדתו של ג'ון עלם החמודות.
לדגדג פרפרים, גיא חסון.
תרגום: נועה גורדון.
עריכה: חמוטל לוין.
עיצוב כריכה: דנה ציביאק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה