חוק הספרים, או בשמו הרשמי – חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה), התשע"ג – 2013, נכנס לתוקף
בתחילת השנה (פברואר 2014), ואם כי מוקדם מדי לעשות סיכומים, אפשר כבר לנסות ולהעריך
מגמות.
עוד לפני שהחוק נכנס לתוקף, אפשר היה להעריך כי הוא יחטיא את מטרתו
העיקרית, בעיקר מפני שהוא לא טיפל ברעה החולה של הענף – הבעלות הצולבת של הוצאות
ספרים על רשת חנויות ספרים. לאחר שהחוק נכנס לתוקף, וללא קשר ישיר אליו, קרסה רשת
חנויות סטימצקי, נמכרה לבעלים חדשים והוסיפה שמן למדורה ולמהומה.
מטרת החוק היתה טובה. למנוע מצב שבו רשת ספרים דורשת מהמו"ל
למכור ספר ב 25 ₪ (לצרכן, כולל מע"מ), ולאלץ את המו"ל להסתפק בתגמול של
כ 10 ₪ על כל עותק שיימכר. מאותם 10 ₪ המו"ל נדרש לשלם שכר סופרים, תירגום
(אם זה אינו ספר מקור), עריכה, הגהה, עימוד, דפוס והפצה. הביטוי "לי זה עולה
יותר" כמו ונועד לשימוש במקרה זה. ראשי הדואופול צומת-סטימצקי אמנם צדקו – אף
אחד לא הכריח אותנו, המו"לים, למכור ספרים במחיר הזה. אבל היה ולא הסכמת
למכור במחיר הזה או במחיר דומה לו בדמות 1+1 או השני בחצי מחיר, היית יכול להיות
בטוח שהספר שאך זה השקעת בהוצאתו עשרות אלפי שקלים, לא יוצב על השולחנות במרכז
החנות. הוא יוצב, אם בכלל, על מדף צדדי, ויידרש קורא ספרים נחוש ושקדן כדי למצאו.
החוק שעבר אפוא היה הרע במיעוטו. הוא קבע כי בתקופת ההגנה על הספר –
שנה וחצי לאחר הוצאתו לאור, לא יהיה ניתן למכור אותו במחיר נמוך ממחירו הקטלוגי
(למעט בתקופת שבוע הספר). חסל סדר הנחות. לכאורה. כי כפועל יוצא מהחוק, דרשו רשתות
הספרים הנחה גבוהה יותר מאותה הנחה מסורתית (ומופקעת מלכתחילה) של 50%. רשתות
הספרים התרגלו לכך שכלקוחות אתם נכנסים לחנות ומשאירים שם סכומים הנעים סביב 100 ₪,
לפחות, בין אם זה ארבעה במאה ובין אם זה השני בחצי מחיר. גם במקרים של אחד פלוס
אחד, השארתם בחנות סכום שדי מתקרב למאה ₪. וברוב המקרים רציתם בכלל לקנות רק ספר
אחד. כך או כך, בידי חנות הספרים נשארו חמישים אחוז מסכום הקניה ללא שום קשר לשאלה
אם קניתם ספר אחד, שניים או ארבעה.
כעת, לאחר קבלת החוק, מחירם הקטלוגי של הספרים ירד. ואי אפשר להציע
הנחות. ואי אפשר להתנות קניית ספר חדש בקנייה נוספת. אז חנויות הספרים דרשו,
וקיבלו, הנחה גבוהה יותר מהמו"ל. הם דרשו, כי הם יכולים. הם קיבלו, כי זה
כוחו של דואופול.
אבל אנחנו, המוציאים לאור, עדיין נשארים עם תמורה נמוכה מדי בגין
הספרים שעמלנו כה קשה להוציאם. ובמצב הזה יש לנו שתי אפשרויות: להתחדש או לחדול.
אז בואו נדבר על אפשרות ההתחדשות. היא הרבה יותר מעניינת ומלהיבה. ולמען האמת, יש
שתי אפשרויות להתחדשות. האחת ישנה ומוכרת, השניה חדשה (יחסית) ומבטיחה. הישנה היא
חנות מקוונת, החדשה היא ספרים דיגיטליים.
חנות מקוונת מאפשרת לי כמו"ל, לחסוך את פערי התיווך של חנות
הספרים המסורתית. יחד עם זאת, חוק הספרים אינו מתיר לי להציע את הספרים החדשים בהנחה העולה
על 10%. כצרכנים, הנחה של 10% בלבד עלולה שלא להיות מספיקה כדי להניע אתכם לרכוש
ספר שאינו בר מישוש, עלעול והשתכרות מריח הדפוס. ואז תדרשו להמתנה מורטת עצבים
לשירות הצב(י) של דואר ישראל. ייתכן והפתרון טמון בדמות מהדורה ראשונה במחיר נמוך
במיוחד המיועדת להפצה בחנות המקוונת בלבד, אבל ישנה אפשרות נוספת, כאמור, מלהיבה
קצת יותר.
ספרים דיגיטליים אינם המצאה חדשה, אבל הם הולכים ותופסים במהירות את
מקומם של ספרי הנייר. יש לי תחושה כי בשנה הקרובה הספרים הדיגיטליים, בעברית, יעשו
סוף סוף את המעבר מליגת המשנה לליגה של הגדולים, ממש כמו הספרים באנגלית. לספרים
דיגיטליים היו תמיד כמה יתרונות עבורכם הצרכנים. ראשית, המחיר הנמוך. שנית,
הזמינות המיידית - כמו שאומרת השורה בדפי הקנייה של אמזון – התחל לקרוא את הספר
בעוד פחות מדקה. שלישית, מכשיר הקינדל הממוצע מחזיק עבורכם יותר ספרים מאשר תצליחו
להציב על השידה לצד מיטתכם. ואתם לא צריכים סימניות. וגם אם אין לכם קינדל, כל טאבלט
יעשה עבורכם את אותה עבודה, פחות או יותר.
אבל מה שעומד לעשות את ההבדל הוא ההכרה של המו"לים כי שוק ספרי
הנייר מיצה את עצמו. חוק הספרים, מבלי שזו היתה כוונתו, הבהיר לכולם כי כוחן של
רשתות הספרים נותר כה גדול עד כי אינו מאפשר למו"לים לשרוד. אלא אם יתחדשו.
מעז יצא מתוק.
ספרים דיגיטליים אינם חוסכים עבורי כמו"ל רק את עלות הנייר
וההדפסה. הם חוסכים גם את עלויות השינוע והאחסון. ובמכירה ישירה הם חוסכים גם,
ובעיקר, את עלויות הדואופול.
ייתכן ובעתיד הקרוב ישוב שבוע הספר לייעודו המקורי – מכירת עודפי מלאי
של ספרי נייר במחיר נמוך במיוחד, כי את כל הספרים החדשים אתם כבר תחזיקו במכשיר
הקריאה שלכם, יהא סוגו אשר יהא.
הנה לסיום קישורים ישירים לכמה מהספרים הדיגיטליים שהוצאתי לאור, באתר
מנדלי:
 |
| הכוחות האפלים מכל: זימון קלי ארמסטרונג |
 |
| מקום לעוף בו צ'רלס דה לינט |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה