סופת חול משבשת משימה שגרתית על מאדים וששת האסטרונאוטים חייבים לנטוש במהירות. הסופה העזה (175 קמ"ש) היטתה את הרע"מ (רכב עלייה ממאדים) בזוית מסוכנת ואם הם לא ימריאו מיד, הרע"מ יינזק ללא תקנה.
ככל שזה מבאס לנטוש משימה ביום השישי מתוך שלושים, אין לאסטרונאוטים ברירה. אלא שבמהלך דרכם הקצרה מהמגורים לרע"מ, אנטנה שעפה ברוח ננעצת בחליפה של אחד מהם, מארק וואטני, והוא נופל במורד גבעה. חמשת חבריו של מארק רואים ברשת התקשורת כי לחץ החליפה של מארק צונח לכמעט אפס, ומחשב ניטור הגוף של מארק מאותת להם כי סימני החיים שלו צנחו לאפס. הסופה מתגברת, וכך גם זוית הנטיה של הרע"מ. בלית ברירה חמשת האסטרונאוטים עולים לרע"מ וממריאים.
אבל מארק וואטני לא מת. כפי שמארק עצמו מעיד, "רצף מאורעות מגוחך הוביל לכך שכמעט מתי, ורצף מאורעות מגוחך עוד יותר הוביל לכך ששרדתי." טוב, שרידה על מאדים היא ענין זמני ביותר.
אין למארק דרך ליצור קשר עם חמשת חבריו בחללית הרמס או עם נאסא בכדור הארץ. (האנטנה, כזכור, עפה בסופה). כולם חושבים שהוא מת, אז משימה להצלתו אינה נראית באופק. המגורים תוכננו להחזיק מעמד שלושים ואחד ימים. אם המחמצן יתקלקל, מארק יחנק. אם משחזר המים יתקלקל, מארק ימות בצמא. אם יהיה חור במגורים, מארק יתפוצץ. ואם אף אחד מהדברים האלו לא יקרה, בסוף ייגמר לו המזון, ומארק ימות ברעב. וזו, פחות או יותר, תמצית העלילה רק בשמונת העמודים הראשונים.
אחרי שנת לילה טובה מארק מגלה כי המצב נראה פחות מייאש מאשר ביום הקודם, ומכאן ואילך מארק יעבוד קשה כדי לשרוד.
כמה קשה מארק ייאלץ לעבוד? ובכן, מארק עתיד לגלות שני חוקים בסיסיים לשרידה על מאדים:
1. אם משהו עלול להשתבש, הוא ישתבש.
2. כל דבר על מאדים עלול להשתבש.
שרידה, כך מתברר, מתחילה בתכנון מדוקדק. תכנון מפורט, טכני, מתמטי, מדעי ומדוקדק. כאן, למרבה הצער, טמונה הבעיה היחידה בספר. בשפע הפרטים הטכניים המדעיים המדוקדקים. למרבה הצער, אנדי וויר לא היה יכול לוותר עליהם. זו לא חוכמה להגיד, "היתה לי בעיית חימום, אז פתרתי אותה". זה לא אמין. אי אפשר לכתוב, "היתה לי בעייה עם דו-תחמוצת הפחמן, אז פתרתי אותה". ובטח שאי אפשר לאמר, "היתה לי בעיית מזון, אז פתרתי אותה." כי לבד על מאדים הוא ספר מד"ב, לא ספר פנטסיה.
כדי להעריך את יכולת האילתור של מארק, את כושר ההמצאה שלו, את הנחישות שלו, את התעוזה שלו ואת האומץ שלו, אתם חייבים תחילה להבין את מהות הבעיות הניצבות בפני מארק. וכדי להבין אותן, חייבים לפרוש אותן למלוא פרטיהן הטכניים היבשים. כמה יבשים אתם שואלים? הנה דוגמה, מייצגת. "אני צריך לשרוד 1,425 ימים עד שארס 4 תגיע. יש לי מזון ל 400 ימים. אני זקוק ל 1,500 קלוריות ליום. עם 62 המטרים הרבועים שלי של אדמת חווה אוכל לייצר כ 288 קלוריות ליום. אני צריך להכפיל את הייצור כמעט פי ארבעה. זה אומר שאני צריך יותר שטח לחקלאות. ויותר מים להרטיב את האדמה. 50 הליטרים שיש לי מיועדים לשתייה אם משחזר המים יתקלקל. אז חסרים לי 250 ליטרים למטרתי, שהיא 250 ליטרים. חמצן החירום יספיק רק כדי ליצור 100 ליטרים של מים. אבל קל יותר למצוא חמצן במאדים מכפי שאתם חושבים. 95 אחוז מהאטמוספרה היא דו תחמוצת הפחמן, ולי יש מכונה שהמטרה היחידה שלה היא לשחרר חמצן מדו-תחמוצת הפחמן. אבל האטמוספרה דלילה מאוד, כך שקשה מאוד לאסוף אותה..."
אז כמעט לכל בעיה יש פתרון, שממנו נגזרת בעיה חדשה, שגם לה עתיד להימצא פתרון. אלא שלבסוף משהו שאין לו פתרון עלול להשתבש ומכיוון שכזכור על מאדים כל דבר עלול להשתבש, ועל כן ישתבש, השאלה היחידה היא האם נאסא תוכל לעזור למארק וואטני לפני שייגמר לו החמצן. או המים. או האוכל.
בסופו של דבר, שפע הפרטים הטכניים שבהתחלה העיק ובהמשך הציק, הוא שמעניק לספר את תחושת האמינות הכה חשובה לסוג זה של סיפור שרידה. הפתרונות של מארק לבעיות הצצות חדשות לבקרים נראים ונשמעים סבירים. הוא לא מוצא סיר סודי של מרק שיספיק לו לשנה, הוא לא מוצא מאגר מים תת קרקעי והוא לא מוצא כפתור סודי שמזרים חמצן לאטמוספירה. במקום זאת הוא עובד קשה, מאוד, כדי ליצור לעצמו סביבת חיים סבירה ומצליח לתכנן דרך פעולה הגיונית להצלה. העובדה שהכל הולך קשה, הכל משתבש והכל מסתבך, היא שהופכת את הספר לכה מוצלח.
שורת הסיכום: לבד על מאדים - מותח, מסקרן ומעניין.
לבד על מאדים, אנדי וייר, 432 עמ', ידיעות ספרים.
תרגום: דידי חנוך.
