וורלדקון 74 - יומן מסע - מסיבה

קנזס סיטי, מיזורי. וורלדקון.

סיפרתי קודם על החוויה שלי מהפאנל הראשון שבו השתתפתי, ועכשיו הגיע הזמן לחזור בזמן, ולהתחיל מהיום הראשון.

יומן הקפטן. יום רביעי, 17 לאוגוסט. היום הראשון של הכנס. 
האירועים הראשונים בתוכנית הכנס מתחילים ב 13:00 למרות שאירוע הפתיחה הרשמי משובץ בשעה 17:00. נמל התעופה של העיר נמצא כרבע שעה מצפון ואיננו עמוס כלל כשאני נוחת שם בסביבות 13:30. אני מגיע למלון מריוט הצמוד למרכז הכנסים, ונחרד לגלות את התור לצ'ק-אין. צוות המלון אמנם נחמד ואדיב ומחלק חטיפים ושתיה קלה, אבל לא עשיתי את כל הדרך עד לכאן כדי לאכול בעמידה. אני מפקיד את המזוודה בחדר שמירת החפצים ויוצא לדרך. 



חם בקנזס סיטי. חם ויבש, והשמש יוקדת. המלון ממוזג, מרכז הכנסים ממוזג, ואין שום סיבה להתעכב בחוץ. אני נכנס למרכז הכנסים הענק, עומד בתור הקצר למדי להרשמה (טוב, ברור. כולם עדיין עומדים בתור לצ'ק-אין במלון), מקבל את התג שלי, אוסף את ערכת המשתתף שלי, והולך לחפש את ג'ו הלדמן. 


זה יום קצר יחסית, אין בו הרבה אירועים בכלל, ואירועים שמעניינים אותי בפרט, ואני מסתפק בפאנל על "כתיבת קרבות בשלושה מימדים". השם קצת מטעה, גם חברי הפאנל מודים בכך, משום שכל הקרבות, גם אלו שאינם בספרות המד"ב אלא מתרחשים כאן ועכשיו, נערכים בשלושה מימדים. כוונת עורכי התוכנית היתה לדון בתיאורי קרבות בסביבה נטולת כח משיכה. קרבות בחלל. הרחק מהשפעות הכבידה של הכוכב הקרוב ביותר. מנחה הפאנל הוא מיודענו ג'ק קמפבל ומשתתפים בו סופרים נוספים שאינם מוכרים עדיין לקורא הישראלי.
אני מסתובב קצת בחדר הסוחרים, סופג אוויר כנסים עד שהעייפות מכריעה אותי. 36 שעות ללא שינה הן די והותר ואני פורש למלון.


יומן הקפטן. יום חמישי, 18 לאוגוסט. היום השני של הכנס.
היום מתחיל מוקדם מדי, כאשר אני מתעורר באמצע הלילה ומגלה שהשינה ממני והלאה. 48 ערוצי טלויזיה, עברתי בינהם אחד-אחד, ואין מה לראות. אני מתכונן לפאנל.
את ארוחת בוקר אני סועד ביחד עם ג'ק קמפבל, והוא מספר לי קצת על שירותו בצי ארה"ב, על המשכי הצי האבוד, אבל בעיקר על סדרה חדשה, שמתרחשת שנים רבות לפני אירועי הצי האבוד.

עד השעה 13:00 אני נכנס להקשיב לשני פאנלים על ספרות נוער (הנקראת YA בחוגי המקצוע - Young Adults), ואז אני פורש לחדר הירוק, להתכונן לפאנל "שלי" על פאנדום. אם טרם קראתם עליו (למה בעצם אתם פה אם טרם קראתם עליו?), אתם מוזמנים להשלים את הקריאה כעת.

בשעה 15:00 אני הולך להקשיב לפאנל שנקרא "מדוע אני כותב סיפורים קצרים" כי סיפורים קצרים מעניינים אותי ממש כמו ספרים באורך מלא. אחר-כך אני פוגש סופרים שאני כבר מכיר ומצלם אחדים מהם, פוגש סופרים שאני עדיין לא מכיר ולא מצלם אף אחד מהם, חוץ מאחד, שממש התעקש.

בשעה 21:00, למרות עייפות רבה, אני נכנס להקשיב לפאנל על אפשרות קיום חיים על פלנטה ש"נעולה" מול הכוכב, כך שהרצועה האפשרית לקיום חיים עליה תהיה צרה בינות לשני קווי אורך. ממש חיים בין קרח לבין אש. אני נכנס לפאנל הזה בזכות המשתתפים בו, וזו עצה טובה שקיבלתי בעבר - ישנם משתתפים שעלולים להרוס נושא טוב, אבל ישנם משתתפים שכדאי להקשיב להם, ולא משנה על איזה נושא הם ידברו. בין המשתתפים בפאנל הזה - ג'ו הלדמן ולארי ניבן. לא ראיתי את ניבן כשהוא התארח בארץ אי-אז, וזו היתה הזדמנות טובה עבורי לשמוע אותו.

פאסט-פוורוורד: הג'ט-לג הרג אותי גם בלילה הזה. אמ;לק - לא ישנתי. 48 ערוצים. אין מה לראות.


יומן הקפטן. יום שישי, 19 לאוגוסט. היום השלישי של הכנס.
היום העמוס ביותר שתיכננתי לעצמי. מה זה עמוס? סימנתי 13 אירועים משעה 10:00 עד שעה 18:00. בשני מקרים היו שני אירועים במקביל. באחד המקרים היו ארבעה אירועים במקביל. מכיוון שבמכס האמריקאי לא נתנו לי להעביר את מכונת הזמן המתקפלת שלי, נאלצתי לחתוך בבשר החי ולנפות אירועים מהלו"ז. בחרתי בפאנלים על רובוטיקה, על אינטליגנציה מלאכותית, על מגמות עכשוויות בשוק המגזינים העולמי, ואז ...
ואז עשיתי טעות, כנראה מעייפות. דווקא באותה שעה שבה היו לי ארבעה פאנלים מעניינים, בחרתי באחד שהתברר כמאכזב מכולם. זוכרים את העצה הטובה שקיבלתי בעבר? לשים לב מי האנשים בפאנל?
אז שעה או שעתיים קודם לכן, קיבלתי תזכורת ידידותית. נכנסתי לפאנל שאחד המשתתפים בו היה ג'רי פורנל. מי זה פורנל, חלקכם שואלים? שאלה מצוינת. כשפורנל התבקש להציג את עצמו בפתיחה הוא אמר, "אם אתם לא יודעים מי אני, אתם נמצאים במקום הלא נכון." הרוב צחקו, ועדיין, נראה לי שהיו בקהל צעירים אחדים שלא ידעו מי הוא. ואז הוא המשיך לדבר עוד קצת, וסיפר אנקדוטות מהכנס לפני ארבעים שנים (זוכרים? מידאמריקון 1?? היינליין אורח הכבוד??? תגידו, קראתם את הרשומה הקודמת בכלל?) מתברר שהיינליין לא אהב משהו שאמרו לו בוועדה המארגנת ואמר שהוא לא יגיע ופורנל התבקש ליישר את ההדורים איתו. הבעייה של פורנל (בימינו) היא שהוא לא שומע כל כך טוב. אז כשהמנחה ניסתה להגיד לו שהגיע הזמן להתחיל, הוא לא שמע, והמשיך לדבר. זה היה משעשע בהתחלה וגם הצעירים שלא ידעו מי זה פורנל חייכו כעת. אבל בפעם השניה זה כבר לא היה משעשע. וגם לא בפעם השלישית. ואז כשהפאנל התחיל, ורשות הדיבור הגיעה לפורנל, הוא שוב פתח במונולוג זועם, והפעם על העתיד הקודר הצפוי לאנושות לאחר שרובוטים ישלטו על יותר ממחצית המשרות בארצות הברית, ואי אפשר היה להפסיק אותו. המנחה ניצלה את ההזדמנות שהוא עשה הפסקה קצרה כדי ללגום מים, ועברה למישהו אחר. בקיצור, פורנל די השתלט על הפאנל, ולאף אחד לא היה נעים לתת לו טפיחה קלה על הראש, כדי שיעשה עוד הפסקה. אגב, ניגשתי אליו בסיום, והוא לא עשה הצגה. הוא באמת לא שומע. 

ואז, כאמור ... ואז עשיתי טעות.
נכנסתי לפאנל על מצב הסיפורת הקצרה ולא ראיתי שהמנחה הוא דייב טרוסדייל. סביר להניח שרובכם לא שמעתם עליו, וטוב שכך. מצד שני, להגנתי, אנשים טובים מאוד נכנסו לפאנל הזה כמשתתפים, כנראה משום שהניחו בתמימות שאם הבן אדם קיבל על עצמו להיות מנחה, הוא יתנהג בהתאם. איך אומרת ג'וליה רוברטס? טעות. טעות גדולה. הייתי צריך לבחור פאנל אחר. טרוסדייל פתח בנאום מכוער על רגישותם המופרזת של אנשים ש"חושבים את עצמם משכילים", ולקח לכולנו כמה שניות להבין על מה הוא מדבר. ניל קלארק, למשל, שהיה אחד המשתתפים בפאנל, סובב את כסאו בהפגנתיות וישב בגבו לטרוסדייל. ומשם הפאנל רק התדרדר, כי למרות שטרוסדייל הפסיק את נאומו באמצע, וחטף מקלחת מילולית מהקהל ומכל חברי הפאנל האחרים, יתר הדיון כבר לא היה על מצב הסיפורת הקצרה, אלא על השאלה האם יש או אין חמישים אחוז נשים וחמישים אחוז גברים על השערים של אסימוב'ס. איזה בזבוז זמן! והאלטרנטיבות היו כל כך טובות!

לאחר הפסקת התרעננות קצרה בחדר המלון ובבר של המלון, יצאתי למסיבה של טור, בקומה העשרים-ושמונה של הקראון פלזה. תרשו לי לגלות לכם את מה שאתם בטח כבר יודעים. כולנו נחמדים יותר לאחר כוס אחת של יין. ומכיוון שמדובר בקבוצת אנשים נחמדים וידידותיים מלכתחילה, האווירה במסיבה פשוט מדהימה.

למצער, החל לרדת גשם. ירד גשם כשהלכתי (דקה וחצי) לקראון פלזה, ירד גשם כשחזרתי (שתי דקות, הדרך חזרה תמיד ארוכה יותר) למריוט, ואני, שרציתי לחסוך זמן בנמלי התעופה ובאתי עם מזוודת יד קטנה בלבד, חמוש בחולצות קצרות בלבד.

אנקדוטת היום:
פאנל בהנחיית טוד מק'קאפרי (הבן של), שבמענה לאחת השאלות אמר, "ברור שפרן זה מד"ב," ועורר מיד ויכוח בקהל כי, "דרקונים זה פנטזיה וכולם יודעים את זה."



זהו. הגענו עד הלום, לזמן אמת.

יום גדוש מצפה לי גם מחר. הישארו עימנו. יהיה מעניין.

וורלדקון 74 - יומן מסע - התחלה חדשה

וורלקון - כנס המדע הבדיוני העולמי מתקיים מדי שנה מאז 1939 (פרט לשנים 1942-1945), והשנה נערך הכנס ה-74 במספר. חברי אגודת המדע הבדיוני העולמית מצביעים מדי שנה על מיקומו של הכנס שיתקיים שנתיים לאחר מכן והם גם בוחרים (בשיטת הצבעה מסובכת שלא זה המקום לפרטה) את הזוכים בפרסי ההוגו בכל שנה. מרבית הכנסים מתקיימים, מטבע הדברים, בארצות הברית, והמארחת השנה היא קנזס סיטי, מיזורי. (אל תשאלו. חצי מקנזס סיטי נמצאת בקנזס, חצי ממנה במדינה השכנה. קצת כמו תל אביב-גבעתיים, אבל בקנה מידה אמריקאי).

כל כנס זוכה לשם ייחודי, מקורי (ובתנאי שהתוספת "קון" נשמעת לכם מקורית). הכנס ה-72 (2013), למשל, נערך בלונדון ולכן נקרא לונקון. הוא היה השלישי במספר שהתקיים בעיר (הקודמים נערכו ב 1957 ו 1965) ולכן נקרא לונקון 3. שמות מקוריים כבר אמרתי? זה היה הכנס הראשון שבו אני השתתפתי, ולכן אני קראתי לו רונקון 1. השנה, כאמור, אנחנו בקנזס סיטי, מרכז ארצות הברית והכנס נקרא מידאמריקון 2. באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב - MidAmeriCon II. הכנס הקודם, לחובבי הטריוויה מבינכם, התארח כאן ב 1976 ואורח הכבוד היה רוברט היינליין (תושב העיר לשעבר). היינליין הוא היחידי שזכה להיות אורח הכבוד בשלושה כנסים שונים (האחרים היו ב-1941 וב-1961) ובזאת מיציתי את מכסת הטריוויה להיום.

תוכנית הכנס, כל כנס, כוללת בעיקרה המון פאנלים. כמה זה המון? בערך עשרים פאנלים, במקביל, כל שעה, מהבוקר עד הערב, ארבעה וחצי ימים ברציפות. ובנוסף, הקראות (סופרים מקריאים קטעים מספריהם החדשים), מפגשים מצומצמים על כוס קפה, או בירה, הקרנות, משחקים, קוספליי (תחפושות של דמויות ספרותיות או קולנועיות), ארועי חתימה וחדר סוחרים ענק בו תוכלו למצוא כמעט כל פריט אספנות שעולה על דעתכם, וגם כאלו שלא עולים על דעתכם. בקיצור, המקום (אם אפשר לכנות מתחם ענק בשם "מקום") הומה ושוקק ורוחש וגועש באלפי אנשים, ואפילו לרגע אחד זה לא מרגיש צפוף או דחוק.

הכנס השנה מיוחד בזה שזו הפעם הראשונה שאני משתתף בתוכנית. לא "סתם" אורח, אלא ממש יושב בפאנל, כמו האנשים המפורסמים באמת. ולא בפאנל אחד, אלא שניים. (טוב, האנשים המפורסמים באמת יושבים בארבעה-חמישה-שישה פאנלים, אז יש לי עדיין לאן לשאוף).

הפאנל הראשון נקרא Fandom - We Are the World. (פאנדום - ממלכת המעריצים. שילוב של פאן וקינגדום). הפאנל הפגיש אוסטרלית, יפני, שבדית, ברזילאי ואת עבדכם הנאמן, ובו דיברנו על המכנה המשותף ועל ההבדלים בין חווית החובבים במדינות מהן באנו, בעיקר בהקשר של כנסים, ועל ההבדלים והדמיון בין הכנסים שלנו לבין וורלדקון.

כפאנל ראשון זה היתה חוייה מאוד מרגשת עבורי ואפילו קצת מלחיצה. בכל זאת, קהל זר, שותפים זרים לפאנל וברגע הראשון אין שום פרצוף ידידותי בקהל. אבל האירגון של וורלדקון מדהים. ראשית, רבע שעה לפני תחילת הפאנל המשתתפים יכולים להתכנס (ואכן מתכנסים) בחדר הירוק. שתיה קלה, כיבוד קל, שולחנות עגולים, היכרות ראשונה ובעיקר תיאום ציפיות. בין המנחה של הפאנל לבין המשתתפים, ובינם לבין עצמם. אנחנו הולכים לתפוס את מקומנו לאחר שגילינו (כצפוי) שיש לנו משהו במשותף. כולנו חובבי מד"ב, כולנו נמצאים כאן מרצוננו, כולנו באנו לכאן כדי להנות, כולנו באנו לכאן כדי להכיר חובבי מד"ב אחרים ולחלוק איתם את החוויות המשותפות שלנו.

אירגון טוב זה למשל שלמנחה הפאנל יש דף עזרה והדרכה. הצעות לפתיחה, מה להגיד, מה לא להגיד, איך לפנות לקהל. (למשל, לפנות לאנשים עפ"י צבע החולצה שלהם ולא לנסות לנחש מה הג'נדר שלהם). ואז הפאנל מתחיל ולאחר הצגה קצרה מתברר לי שבכל זאת יש פרצופים ידידותיים בקהל. ראשית, אנשים מעריכים את העובדה שהגעתי כל כך מרחוק כדי להשתתף בכנס. הם יודעים שעדיין באתי להנות, אבל הם מעריכים את זה שבאתי לתרום להנאה שלהם. שנית, ושוב כצפוי, גם הם, כמו הפאנליסטים, חובבי מד"ב. גם הם באו מרצונם, חלקם ישתתפו בפאנלים אחרים, מרביתם לא, אבל כולם באו להנות. כולם באו להכיר חובבי מד"ב אחרים, ולכן כולם באו להכיר גם אותי. אז אני נרגע קצת, ולאחר שסיימתי להציג את עצמי בלי לגמגם, אני מרשה לעצמי לחייך.

ואז המנחה שואלת שאלה, אנחנו עונים עפ"י סדר, משתדלים לא להאריך כדי לא להשתלט על השיחה, ואז אני מגלה שאמרתי את כל מה שהיה לי להגיד. אני נכנס ללחץ. עשר דקות לאחר תחילת הפאנל, ואני בטוח שאין לי שום דבר נוסף להגיד. ואז המנחה שואלת שאלה נוספת, והיי, מה אתם יודעים? זה בדיוק מזכיר לי את כנס (פסטיבל?) אייקון הראשון שהשתתפתי בו, אז אני משתף את הקהל ואומר את כל מה שיש לי להגיד, בקצרה כמובן, מסיים, מחייך ... ושוב נכנס ללחץ. הפעם אני בטוח שאין לי שום דבר נוסף להגיד. טוב, הבנתם את הפרינציפ. בסוף התברר שהיה לי הרבה מה להגיד, אבל לא בגלל שהיה לי מה להגיד, אלא בגלל שהיה לי מה להגיד. (וגם בגלל שהמנחה (השבדית) שאלה שאלות מצוינות). רק לאחר חמישים דקות של שיחה אינטנסיבית הבנתי וקלטתי את מלוא ההיקף של עשיית החובבים בארץ, את מלוא ההיקף של פעילות האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטזיה בעשרים השנים מאז שקמה, את עשרות ההישגים אליהם הגיעו קומץ חובבים משוגעים לדבר, שהצליחו לבנות יש מאין דברים שבברזיל או יפן, עם עשרות אלפי החובבים שיש להם, בכל עיר, לא הגיעו אליהם עדיין. (כן, כולם התלהבו מהרעיון של הוביטון). סיימתי את הפאנל בתחושה מעורבת של שימחה וגאווה. שימחה על כך שצלחתי אותו בשלום, וגאווה על הישגי הפאנדום הישראלי, שיותר משזכיתי להיות שותף זוטר בו, זכיתי להכיר את מרבית הנפשות הפועלות בו.

את הרשומה הזו אני מקליד על המחשב החל מארבע לפנות בוקר. ג'ט לג זה דבר מבאס. טרם העברתי תמונות מהסלולארי למחשב, אז הרשומה הזו נטולת תמונות. (תחשבו שזה גיליון פנטהאוז. תקראו בשביל המאמר). סיכום מסודר של האירועים והימים אני אעלה בהמשך. בינתיים אני אלך לחפש ארוחת בוקר. 

מכונות זמן ומלחמות

בכנס מאורות 2014 - מלחמה לנצח? היה לי הכבוד להעביר הרצאה בנושא מכונות זמן ומלחמות.

אם חלילה לא הספקתם להגיע להרצאה, ויש לכם מכונת זמן, אתם מוזמנים לשוב ל 18/12/2014 לשעה 21:00.
יש עדיין כיסאות פנויים בשורה האחרונה.
אם אין לכם מכונת זמן, ריכזתי להלן את רשימת הספרים עליהם דיברתי בהרצאה, ספרים שהציגו מכונות זמן ומסעות בזמן ועשו זאת באופן ראשוני וחדשני, לזמנם כמובן.

מכונת הזמן הספרותית הראשונה ראתה אור ב 1887 בספרו של הספרדי אנריקה גספר רימבאו, The Anacronopete. גם אם לא היתה אלא חלום, מכונת הזמן המעופפת של רימבאו זכתה להסבר מדעי לעילא ועילא. לפחות לטעמי.

שנתיים לאחר מכן, ב 1889, פירסם מארק טווין את ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור. בתפקיד מכונת הזמן שימש, כמובן, מוט ברזל. אל תנסו את זה בבית.

רק ב 1895 פירסם הרברט ג'ורג' וולס את מכונת הזמן, וקבע את השם הגנרי שמלווה אותנו עד עצם היום הזה. זו היתה מכונת הזמן הראשונה שבאמת עבדה (ולא היתה חלום), אם כי קיימת מחלוקת מדעית אם מכונה סטטית יכולה לנוע בזמן, ועדיין להישאר על כדור הארץ שכידוע נע במרחב. אם אתם רוצים לשמוע עוד על הבעיות המתעוררות משימוש במכונה וולסית, ועל הדרכים לפתרונן, תיאלצו בכל זאת לשוב בזמן להרצאה במאורות. או לחכות להרצאה נוספת. אני לא בטוח מה סביר יותר שיתרחש.

ב 1955 פירסם אייזק אסימוב את קץ כלזמן, ובו הוצגה לראשונה האפשרות של ריבוי יקומים. הוא גם פתר את אחת מבעיות התנועה של מכונה וולסית בכך שהסביר כי "חוקי היקום הרגילים אינם תקפים במנהרות הקומקום."

ב 1956 פירסם רוברט אנסון היינליין את הדלת המוליכה אל הקיץ, ובו בוססה התיאוריה כי מה שיהיה הוא מה שהיה, ואם זה לא היה אז זה גם לא יהיה. אם זה נשמע לכם מסובך נסו לקרוא קודם את הסיפור הקצר בציצת ראשו (חלומות באספמיה, גליון 6), או את הסיפור הקצר "כולכם הזומבים-" (הפנטזיות של היינליין).

ב 1983 פירסם טים פאוורס את שערי אנוביס, והציג שילוב מעניין של שער-זמן וקסם.

ב 2007 פירסם ג'ו הלדמן את מכונת הזמן המקרית. הלדמן אמנם לא הציג בספר מכונה מסוג חדש וגם לא תיאוריה חדשה על מבנה היקום בנסיון לפתור את הפרדוקסים של הזמן, אבל זה הספר הראשון על מכונות זמן שאני הוצאתי לאור, ובזאת חדשנותו.

בהרצאה סקרתי, בקצרה, גם סדרות טלויזיה (ד"ר הו, מנהרת הזמן) וסרטי קולנוע (בחזרה לעתיד, שליחות קטלנית), אך זה לא המקום והזמן לפרטם. גם מקומם של פרדוקסים לא נפקד מההרצאה, ועל כך, אולי, ברשומה נפרדת.

אני מאוד נהניתי להתכונן להרצאה, ונהניתי כפליים להעביר אותה.

אולי בכל זאת יש סבירות גבוהה לכך שתהיה הרצאה נוספת. אם לא על מכונות זמן ומלחמות, אז על מכונות זמן.

קריאה מהנה.

מאורות 2014

האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה מפיקה זו השנה השישית גם כנס מדע ומדע בדיוני. הכנס נערך בחנוכה, מתארח באוניברסיטה העברית בירושלים ונושא את השם מאורות.

נושאו של הכנס השנה - מלחמה לנצח? והוא יערך ב 18/12/2014.

התוכניה מתהדרת במרצים משובחים ובהרצאות מסקרנות ומעניינות, ולראשונה גם אני מככב בין רשימת המרצים. אנא ראו ברשומה זו הזמנה אישית עבורכם לעלות לירושלים ולשמוע על מכונות זמן ומלחמות. 

אז על מה אדבר?

אסקור בתחילה את ההיסטוריה של המסעות בזמן ושל מכונות הזמן כפי שהן משתקפות - בעיקר בספרות, אך גם קצת בקולנוע. אדגיש בעיקר מכונות זמן שהיו פורצות דרך, לזמנן, הן מבחינת התפיסה המדעית-בדיונית והן מבחינה רעיונית-פילוסופית, תוך נסיון לפתור את הפרדוקסים הידועים של הזמן.

אמשיך במיון מכונות הזמן על-פי סוגיהן והיקומים בו הן יכולות להתקיים, ונבדוק האם ומתי ניתן לעשות בהן שימוש מלחמתי.

לבסוף אנסה לענות על השאלה האם מלחמות הן בהכרח רעות להתפתחות המין האנושי ועל כן יש למנוע אותן בעזרת מכונת הזמן הקרובה למקום מגוריכם.

ההרצאה עלולה להכיל ספויילרים לספרי הבסיס והמופת של המדע הבדיוני, אלו שנהוג לכנותם "לחם". ומכיוון שכבר שנו רבותינו שאין ספויילרים ללחם, אין לכם אלא למהר ולקרוא אותם, לפני ההרצאה. ואלו הם: מכונת הזמן של ולס, קץ כלזמן של אסימוב, הדלת המוליכה אל הקיץ של היינליין.

בנוסף, אני ממליץ לכם להוסיף לרשימת הקריאה גם את מכונת הזמן המקרית של הלדמן, ואת נוסעים בזמן אינם מתים של מקדוויט. כן, גילוי נאות, אני הוצאתי אותם לאור.

לכבוד הכנס, מכונת הזמן המקרית מוצעת לכם בהנחה מיוחדת נוספת של 20 ש"ח, שהם כ 30% הנחה נוספת להנחה הרגילה של 25% בחנות המקוונת. הקישו את קוד ההטבה TIME בסיום הקניה. ההנחה תהיה תקפה עד מועד הכנס - 18/12/2014. 

להתראות בירושלים.

אייקון 2014

תם אייקון2014, הפסטיבל ה 18 למדע בדיוני, פנטזיה ומשחקי תפקידים. שני אורחי כבוד השתתפו בפסטיבל – סופר המדע הבדיוני וולטר ג'ון וויליאמס וסופרת הפנטזיה קלי ארמסטרונג.

בבואי לסכם את הכנס ולהעלות את רשמיי על הכתב (הדואליות כנס/פסטיבל תישאר עימנו עוד זמן רב), אני מוצא את עצמי בוהה במסך המחשב בעודי תוהה במה לפתוח. אני כותב משפט, מוחק אותו, כותב חדש ומוחק אף אותו. רק לאחר דקות רבות אני מבין שיש לי מחסום כתיבה. הו, האירוניה. אני צריך לסכם את הכנס הראשון בו אורח הכבוד היה סופר "שלי", ודווקא עכשיו אני סובל ממחסום כתיבה.

אני תוהה האם להתחיל את סיכום הכנס בכמה מילים על ספריה של אורחת הכבוד הנפלאה, קלי ארמסטרונג. עד הכנס הוצאתי לאור שלושה מתוך עשרים וששה הספרים שכתבה – את שלושת ספרי טרילוגיית הנוער הכוחות האפלים מכל: זימון, התעוררות והשלמה. במהלך הכנס השקנו שני ספרים חדשים פרי עטה - התכנסות, שהוא הספר הראשון בטרילוגיית הנוער אפלה עולה, המתרחשת באותו עולם כמו הטרילוגיה הקודמת אך מתחילה עם דמויות חדשות, ונשיכה, שהוא הספר הראשון בסדרת הפנטסיה העיקרית של ארמסטרונג - נשות העולם הנסתר.
ואז אני חושב שאין ברשימת המצאי הזו משהו ייחודי, אז אולי כדאי למצוא זווית יותר אנושית.

השקת ספרים חדשים

אני תוהה האם לא עדיף להתחיל דווקא מתיאור החוויות - שלנו מהפגישות והפאנלים עם ארמסטרונג, ושלה מהפגישות עם מעריציה ומהסיורים ביפו וירושלים. כי אם זה יהיה הנושא הראשון, אני כבר יודע ממה להתחיל. מהתמונה של קלי עם אפרת כרמון הלבושה כמו קלואי, גיבורת הטרילוגיה הכוחות האפלים מכל. 

קלי ארמסטרונג ואפרת כרמון

במהלך ההשקה של הספרים החדשים, לאחר שתם החלק הרשמי שבו קלי הקריאה את הפרק הראשון מהספר אפלה עולה: התכנסות, ניגשו אליה מעריצים אחדים וביקשו להצטלם איתה. כשקלי ראתה את אפרת, לבושה בחולצה הנושאת את דמויות גיבורי הטרילוגיה, עם שיער צבוע כמו קלואי ועם תליון תואם, התהפכו היוצרות וקלי היתה זו שביקשה לצלם את אפרת.
ואז אני חושב שזו אכן פתיחה חזקה וייחודית, אבל יהיה לי קשה להתעלות עליה, אז אולי כדאי להתחיל עם משהו יותר עממי.

אני תוהה האם לא עדיף להתחיל מהסיור שערכנו לקלי ביפו, שהרי מה יותר עממי מ... חומוס? 

כיכר השעון, יפו

מזרקת המזלות, יפו

היתה זו נועה פז שהתנדבה להדריך את קלי במבוך סמטאות השוק והעיר העתיקה של יפו, יחד עם ניצן האבוק.

אבו חסן, יפו

למרות הממטרים הכבדים שירדו לפנות בוקר ואיימו להעכיר את מצב רוחנו, הצלחנו להתגבר על הגשם תודות לקלי שהביאה איתה בתיק מטריה קטנה וקסומה, מטריה שהיא סוחבת איתה תמיד, וכך זכינו בעזרתה ובעזרת מרפי במזג אוויר מצוין. כי למרות שתל אביב מחזיקה בשיא הארצי של גשם בחול המועד – אפילו טיפה אחת לא ירדה עלינו כשקלי עמדה לצידנו. התחלנו בכיכר השעון (אלא מה), המשכנו בשוק הפשפשים (אלא מה), עלינו לאמפיתיאטרון לתצפית מרהיבה וירדנו דרך סמטאות המזלות (אלא מה), ועוד הוספנו לכת עד שהגענו לאבו חסן לקנח במנת חומוס, מסבחה (אלא מה).

ואז אני חושב, חומוס? האם אני באמת רוצה להתחיל את סיכום הכנס במנת חומוס, מופלא ככל שיהיה, אבל לא כזה שמשתווה לחומוס סעיד בעכו?

אני תוהה האם לא עדיף להתחיל לפי סדר כרונולוגי, להיצמד ללוח הזמנים של האירועים – מה שראשון, ראשון ומה שאחרון, אחרון. זה אמור להיות קל לתיאור. קמתי, התרחצתי, התלבשתי. אספתי את דידי חנוך. נתב"ג, קלי ארמסטרונג, מלון, אייקון 2014, פאנל ראשון: גיוון במדע הבדיוני ובפנטזיה.

פאנל גיוון במדע הבדיוני ובפנטזיה.
משמאל לימין: דידי, קלי, רני, וולטר וגלי.

במקור קלי ארמסטרונג לא היתה רשומה כמשתתפת בפאנל הזה, כנראה משום שהמארגנים חשבו שהיא תהיה עייפה אחרי טיסה טרנס-אטלנטית, אבל קלי התגלתה, ולא בפעם האחרונה, כשותפה אמיתית וכבעלת רוח ספורטיבית, ועלתה לפאנל כמשתתפת, שעות אחדות לאחר נחיתתה. זה היה פאנל נהדר, אשר גם משתתפיו הציגו בעצמם את הגיוון במד"ב. מצד אחד, שני אורחי הכבוד, וולטר ג'ון ווילאמס, סופר מדע בדיוני וקלי ארמסטרונג, סופרת פנטזיה. מצד שני, רני גרף, מוציא לאור של ספרים, ז'אנריים בעיקר, יודע-ספר ועוד הרבה יותר מכך. מצד שלישי, גלי גולן, עליה נאמר כי קראה כל סוג של ספר ז'אנר שישנו, ובמהלך הפאנל התגלה כי לא רק שיש לה גם דעה נחרצת על כל ספר שקראה, אלא שהיא גם ששה להביע את דעתה באנגלית כה קולחת עד כי רק דידי חנוך, כמנחה הפאנל, הצליח להפסיק אותה. לפעמים.
וזאת יש לדעת - שלושה הם מרכיבי הצלחתו של פאנל: הנושא, המשתתפים והמנחה. ולעיתים, כמו בפעם הזו, חוברים להם משתתפים דעתניים עם מנחה מוצלח ונושא מעניין והפאנל שיוצא תחת ידם יותיר את חותמו עוד שנים רבות.
ואז אני חושב שזו אכן פתיחה ראויה לסיכום אייקון, אבל אם כבר עסקינן בגיוון, האם לא יהיה כדאי להתחיל עם ירושלים בירתנו, העיר שחוברה לה יחדיו ואין כמוה כדי להציג גיוון בחיים ולא רק בספרות?

אני תוהה אם לא להתחיל עם היום בו לקחנו את קלי לסיור בירושלים. מיטב מורחיים התנדבה להוביל ולהדריך את קלי בדרך הארוכה מחניון הלאום אל הכותל המערבי.

טעימת גבינות, שוק מחנה יהודה

התחלנו בשוק מחנה יהודה, בטעימת גבינות.
המשכנו לאורך דרך יפו, חתכנו שמאלה עד כיכר השבת כדי שמיטב תוכל להראות לקלי מה ההבדל בין שטריימל לקאפעלוש ובין קאפיטע לבעקישע. בין לבין קלי עברה הדרכה מלאה על ארבעת המינים עד שהגיעה שעת צהריים. על-פי המלצתה של מיטב עצרנו בתמול שלשום כי אין מקום מתאים יותר מאשר קפה-מסעדה-חנות ספרים לאכול בו משהו קל עם סופרת. סעדנו את ליבנו בשקשוקה מצוינת, קינחנו בקפה ואזרנו כוחות להמשך הדרך. פרצנו לעיר העתיקה דרך השער החדש וניווטנו בין סמטאות הרובע הנוצרי היישר לכנסיית הקבר הקדוש. מיטב הצליחה להבהיר את סוגיית הבעלות בחלקי הכנסייה השונים ועברה איתנו בכל נקודות הציון העיקריות בכנסייה, החל מהרוטונדה, דרך קפלת מציאת הצלב וכלה באבן המשיחה. לאחר מכן קצרה היתה דרכנו לכותל המערבי ולסיום הביקור בעיר.

ירושלים

הסבר מול כנסיית הקבר

ואז אני חושב שככלות הכל, הביקור בירושלים היה יום אחרי אייקון, וזו לא באמת דרך לסכם את אייקון עם אירוע שהתרחש לאחריו.

אני תוהה אם לא להתחיל עם אנשי הסגל ועם צוות אורחי הכבוד ועם המתנדבים. הלא בלעדיהם לא היה אייקון. אני חב תודות למנהל הפסטיבל, תומר שלו, למנהל ההפקה, גיא פלאוט ולמנהלת התוכן, עינת סיטרון. אני חב תודות לצוות אורחי הכבוד. בראש ובראשונה לדידי חנוך, וגם מקומם של נועה פז ורונן אברבנאל לא נפקד. אני חב תודות למדריכות של קלי ארמסטרונג, נועה פז ביפו ומיטב מורחיים בירושלים. אני חב תודות למתנדבים הרבים שאיפשרו את קיומו של הפסטיבל ואת תיפעולו השוטף. לכל אלו שמכרו כרטיסים או חיברו את המיקרופונים או הביאו בקבוק מים לאורחים או שהיו מאחורי הקלעים ודאגו לכל.
ואז אני חושב שהקטע של התודות קצת מסוכן כי אם חלילה אשכח מישהו, ועוד בתחילת הסיכום, זה יעיב על ההמשך, אז אולי כדאי להתחיל עם משהו אחר.

אני תוהה אם לא להתחיל בגאווה הממלאת את ליבי. גאווה על כך שקהילת חובבי המד"ב בארץ הצליחה להעמיד כבר 18 כנסים, גם אם לעיתים הם מכונים פסטיבלים. גאווה על כך שהכנס השנה היה גדול וגדוש ומעניין ומוצלח. גאווה על כך שדור חדש מגיע לכנסים, ואלו לא רק החנונים הבוגרים שמושלים בכיפה. גאווה על כך שגם השנה סופרים מהשורה הראשונה שמחים לבוא ולהתארח בכנסים שלנו. גאווה על כך שגם ההוצאה הקטנה שהקמתי לפני שלוש שנים זוכה באורח כבוד. גאווה על כך שאני שייך לקהילה יוצרת שכל הזמן ממשיכה להתפתח ולהתקדם. ואז אני חושב לעצמי, אחרי שסקרתי את כל האפשרויות לעיל, שזה ממש לא משנה עם מה אני אתחיל.

כי רק לבסוף אני מבין, שלסכם את אייקון זה כמו אייקון עצמו. יש בכנס כל כך הרבה חוויות ורבדים ואירועים ומשחקים ואנשי סגל ומשתתפים ותחפושות ודוכנים – שכל אחד מוצא בו משהו אחר, משהו שונה, ובסופו של דבר סכומם של כל החלקים הרבה יותר גדול מהשלם. כן, זו קלישאה, אני יודע, אבל לפעמים קלישאות באמת מתממשות. אז כנראה שאני לא יכול להחליט מהיכן להתחיל ולסכם כי הסיכום, ממש כמו הכנס, הוא הרבה יותר מסך כל הפרטים המרכיבים אותו. וזה לא כל כך משנה מאיפה אתחיל והיכן אסיים, לעולם לא אצליח לסכם את מלוא החוויה של הכנס עצמו ושל ליווי אורחת הכבוד בו.

בסופו של דבר, עבורי, הכנס הנוכחי התחיל עם קלי ארמסטרונג והסתיים איתה. לא הייתי יכול לבקש לארח סופרת כה נחמדה, כה חברותית וכה משתפת פעולה כמו קלי, כי אם הייתי מבקש אורחת כבוד כזו, היו אומרים לי שזו פנטזיה. ובכן, למזלי, קלי ארמסטרונג היא סופרת פנטזיה, וכפי שהתברר, אורחת הכבוד האולטימטיבית שהייתי יכול לבקש.

אני מודה לקלי ארמסטרונג. על הספרים הנפלאים שכתבה, על שהסכימה שאוציא אותם לאור בעברית, על שהסכימה להיות אורחת כבוד באייקון ועל כך שהיא ממשיכה לכתוב.

חותמת על ספרה נשיכה

מעניקה את פרס גפן לרותם ברוכין

מנחה סדנת כתיבה

מקריאה את הפרק הראשון של אפלה עולה: התכנסות

מוקפת מעריצות

עם מתרגמת נשיכה, ורד טוכטרמן